פסק-דין בתיק ב"ל 57428-10-10

1.         יהודה כהן גבורה (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 14.3.07.

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק - "מעיון במסמכים שצורפו ובחקירה שבוצעה לא נמצא כי היית בנסיעה לצרכי העבודה. על כן אין לראות בתאונה הנ"ל כתאונה בעבודה" הגיש הוא תביעה לבית הדין.5129371

3.         בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו ואשתו דליה כהן (להלן - דליה). הנתבע לא הביא עדים מטעמו.נ

 4.        מעדותו הראשית של התובע עולות העובדות כלהלן -

א.         התובע מתגורר במושב בית עזרא, עוסק במכירת פירות יבשים, פיצוחים ותבלינים ובתקופה הרלוונטית לתביעההיה הבעלים של שלוש חנויות מכולת.

ב.         בתקופה הרלוונטית נהג התובע לנסוע אחת לשבוע מביתו במושב לשוק לוינסקי בתל אביב, שם מתרכזים הפירות היבשים והקטניות, במטרה לעשות קניה בכמות גדולה או לבדוק מחירים ולהשוות בין הסיטונאים עימם הוא עובד.

ג.          בחלק מהמקרים היה התובע קונה את הסחורה במקום ובחלקם היה עושה הזמנה של סחורה לביתו.

ד.         התובע נוסע בדרך כלל  לבד לתל -אביב, אך  לפעמים הוא מבקש מאשתו להתלוות אליו.

ה.         ביום האירוע נסעו התובע ואשתו בשעות הבוקר המאוחרות מביתם לכיוון תל אביב לרח' לוינסקי ורח' החלוצים שם התובע עורך את רוב הקניות של פירות יבשים וקטניות. התובע השווה מחירים  והסתובב שם הרבה זמן, אך לא זכור לו אם קנה סחורה. לקראת ערב כשיצאו לכיוון הבית, בכביש 20 דרום, כביש איילון, קרתה תאונת דרכים.

ו.          התובע הגיש פקודות יום לשנת 2007 המעידות על כך שהוא עשה קניות בתל אביב במועד הסמוך לאירוע התאונה (ת/1).

5.         א.         בראשית חקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע הגיש הוא תביעה לביטוח הלאומי רק בחלוף כמעט כשנה לאחר האירוע ותשובתו - "במושב שבו אני גר יש מחלוקת אם אני שייך ספציפית לסניף אשקלון או לסניף אשדוד. במקרה הראשון שהגשתי את התביעה          באשדוד נאמר לי שזה לא התקבל. זה היה כחצי שנה לאחר האירוע. במקביל היה לי עוד    תביעה שהגשתי נגד ביטוח לאומי וכשזה היה ידוע לי שזה באשקלון הם עצמם התבלבלו                לאן אני שייך. הם לא ידעו לאן אני שייך עד שקיבלו את התביעה הזאת. כשהגשתי את                התביעה הראשונה לאשדוד הם אמרו לי שאני לא שייך אליהם ושאני אגיש את זה     באשקלון. הגשתי באיחור מה את התביעה לאשקלון וזה היה במועד שאמרת ושיש חותמת               הביטוח הלאומי".

ב.         כאשר הופנה התובע לנ/2, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, שהוצאה ביום 14.8.08 כשנה וחצי לאחר התאונה, הבהיר - "למחרת התאונה כבר פניתי לרופא. לאחר שאני מעיין בנ/2 אני משיב יש מצב שביקשו ממני בביטוח לאומי כמה פעמים להביא חומר מהרופא. לי ידוע אישית שלמחרת התאונה הייתי אצל הרופא. יש כאן בעיה עם התאריכים. זה לא הגיוני".

בהמשך הופנה התובע לנ/6 שהוצא יום אחד לאחר התאונה ובהמשך לאישור רפואי מיום 15.4.07 שם נרשם תאונת דרכים ונשאל מדוע לא סיפר לרופא שמדובר בתאונת עבודה ועל כך השיב - "אז לא ידעתי את ההבדל בין תאונת דרכים לבין תאונת עבודה".

כאשר הופנה התובע  בשנית לנ/2 שהוצאה ביום 14.8.08, כשנה וחצי לאחר התאונה, ונשאל אם כבר ידע את ההבדל בין תאונת דרכים לתאונת עבודה השיב - "יכול להיות שכן. נכון להיום אני יודע. אני לא זוכר בדיוק אם גם אז".

ג.          בהמשך השיב התובע שאין לו אסמכתא ספציפית שהיה ביום התאונה בסידורים שקשורים לעסק ולשאלה מדוע אשתו נסעה איתו באותו יום השיב שביקש ממנה שתיסע עימו.

ד.         התובע לא ידע לומר כמה זמן נעדר מהעבודה והוסיף שאינו זוכר כי זה היה לפני חמש שנים ולשאלה מי החליף אותו בעסק השיב " בימים האלה החליפו אותי או אשתי או חלק מהעובדים שיש לי. יותר נכון הילדים שלי".

ה.         בהתייחס לנ/4, הודעה לחברת הביטוח על תאונת הדרכים, אישר התובע את הודעתו. כאשר נשאל אם הודיע לחברה שהיה בדרך מהעבודה השיב " עד כמה שזכור לי. אם שאלו אותי אז סיפרתי". כאשר ב"כ הנתבע הקשתה ואמרה לתובע כי לא סיפר לחברת הביטוח ושאלה מדוע, השיב - "לא ידוע לי המקרה ששאלו אותי את זה. שאלו אותי מה קרה ואיפה זה קרה ועניתי. שאלו אותי רק שאלות על התאונה עצמה וכן מי המזיק ומי הניזוק ".

6.         בחקירתה הראשית העידה דליה על העובדות כלהלן -   "ביום התאונה בעלי ביקש ממני להצטרף אליו. הוא אמר לי שהוא נוסע לרח' לוינסקי לספקים שלו לקנות סחורה ואם אני רוצה להצטרף. נסעתי איתו באותו יום. נכנסנו לסוחרים שהוא רגיל לקנות מהם סחורה לבדוק את הסחורה, לראות, להזמין. עברנו מחנות לחנות וככה לקראת הערב חזרנו הביתה. בדרך בכביש המהיר של איילון דרום קרתה התאונה. נכנסה בנו מונית".

7.         בחקירתה הנגדית הופנתה דליה לדבריה בפני חוקר הנתבע (נ/3ב) שם מסרה כי אינה זוכרת פרטים מהאירוע ונתבקשה להסביר ועל כך השיבה - "אני זוכרת. מה זאת אומרת לא זוכרת. אני לא זוכרת מה בדיוק קנה וכמויות. אבל אני זוכרת שזה קרה ". כאשר ב"כ הנתבע הקשתה ואמרה לדליה כי בדו"ח כתוב שהיא לא זוכרת לאן הלכו ומה עשו בתל אביב השיבה - "אין מצב. הסוחרים ראו אותי, היינו שם".